העולם הטיפולי שלי נחלק לשניים, מטופלות שאוהבות שקט להתמכר למגע להירגע.. וכאלה שרוצות לדבר לשוחח ולספר משהו. השבוע אמרה לי מטופלת קבועה שלי שהיא מעריכה את היכולת שלי "לשתוק" בטיפול.. היא "היממה" אותי עם המילה "לשתוק" אבל קלטתי מיד את מה שהיא אמרה. אני אכן מסוגלת "לא לדבר" טיפול שלם אם זה מה שצריך. בעצם כשמטופלת מגיעה לקליניקה שלי נוצר שיח ביני ובינה, אבל השיח הזה יישאר מחוץ לקליניקה במקרה שהטיפול יתחיל. יש כאן עניין מאוד חשוב לטעמי בין מטפלת למטופלת וזה הולך ככה: המטופלים שלי באים להירפא כאן, ברור לי מאוד שהטיפול הוא שלהם ובשבילם, זה הזמן שלי להקשיב להם, "לשמוע" את השרירים, להבין את מקור הבעיה בה אני מתמחה ולטפל בה. ישנן מטופלות שרוצות גם "לדבר"
וזה בסדר. אבל זו ההחלטה שלהן, העיסוי שמטרתו לרפא ולהקל את תחושת המתח, מביא איתו הרבה פעמים גם שיחה שעוזרת לשחרר את הלחץ והעומס. אבל - המסר מאוד ברור כאן: זה לא הטיפול שלי, אני כאן בכדי להקשיב.. זה לא הזמן לספר לה מה עבר עלי היום ואיך אני מרגישה.
אחרי שנים של טיפול, אלפי מטופלים מכל הסוגים ומכל הגדלים יש לי את היכולת "לשתוק" מצד אחד ו"להקשיב" מצד שני..זה לא סוד שחלק מהטיפול שלי, בשל היכולות שלי לתקשור הופך המון פעמים לשיחה ולייעוץ. אבל התפקיד שלי כמטפלת הוא מאוד ברור.
אז טיפול בשתיקה או בשיחה ? זו ההחלטה שלך ..
שיר מטפלת הוליסטית